מדוע מדינת ישראל נכשלת שוב ושוב בקרב על דעת הקהל בעולם 

תמצית מאמרים שפורסמו בירחון אותות (2000), ביומון גלובס (2002) ועדכונים מאת הכותב.

משבר המוטיבציה בצה"ל. למרות שעל פי הערכות מומחים משבר ההסברה הישראלי הנוכחי החל בספטמבר 2000, עם פרוץ אינתיפאדת אל-אקצה, ניתן למצוא את שורשיו במשבר המוטיבציה הצה"לי מ-1996, או במלחמת לבנון ותוצאותיה מ-1982. ראשי מערכת הביטחון לא צלחו בהתמודדות עם משבר המוטיבציה בתחילה, טענו כי מדובר בבעיית 'הדור', הפגינו חוסר הבנה במשמעות הקריטית של פעילות תקשורתית על הצבא, ונקטו באסטרטגיית הדברור (מתן תגובה והגררות אחר אירועים תקשורתיים) ולא באסטרטגיית היוזמה (הובלה וניהול אירועים תקשורתיים). המשבר הסתיים כמה חודשים בעקבות כינוס שערך איגוד המפרסמים עם שר הביטחון יצחק מרדכי, תחת הכותרות: "דרוש מנהל שיווק לצה''ל" , ושינוי ראשוני בקונספט העבודה הצה''לי מול כלי התקשורת (Hassman, 1996).

פריצת אינתיפאדת אל-אקצה. באוקטובר 2000 למדה ממשלת ישראל בדרך הקשה, כי יאסר ערפאת הינו מומחה לתקשורת שיווקית. ההנהגה הפלסטינאית פתחה במתקפה בשתי חזיתות. הראשונה קרקעית, בשטחי יהודה, שומרון ועזה שגלשה לתחומי הקו הירוק. השנייה והמרכזית, בזירה התקשורתית הגלובלית. היו שגרסו כי עמדת מוצא התקשורת הזרה הינה נגד מדינת ישראל. אנשי תקשורת - כתבים, עורכים ומפיקים - מעוניינים ביעד אחד בלבד: מקסימום רייטינג והפלסטינאים השכילו לספק את הסחורה. זמן קצר אחר פרוץ המשבר שלחה הממשלה דוברים לארצות העולם, ללא כל תיאום, ללא הנחיה מקצועית, ללא חשיבה אסטרטגית, ותוצאות ההופעות התקשורתיות הכושלות הביאו לנזק תדמיתי.

צעד ראשון להתמודדות עם משבר ההסברה והאנרכיה התקשורתית היה הפנמת הרעיון כי נלחמים בשתי זירות. הראשונה - הזירה הקרקעית. השנייה - הזירה התקשורתית. צעד שני, מינוי שר אחראי על הזירה התקשורתית; הבקיא בעבודה מול ובעקרונות הופעה אפקטיביים בכלי התקשורת, באסטרטגיה, ובניהול צוות מקצועי. פוליטיקאי הסמוך על שולחן ראש הממשלה וזוכה ממנו לגיבוי. לאחר מכן גיוס צוותי עבודה ומומחים מקצועיים (אסטרטגיה, פרסום, קריאטיב, אנשי קולנוע, צוותי טלוויזיה, יחסי ציבור, מומחי אינטרנט), אישור תקציב, חיתוך כבלי הביורוקרטיה, הגדרת יעדים אסטרטגיים קצרי טווח וארוכי טווח והכל במעטה סודיות. צעד שלישי, העברת הנחיה לכל השרים, צוותי משרדי הממשלה (בארץ ובארצות חוץ): לא עולים לשידור בכלי התקשורת ללא תדרוך מקצועי מקדים. צעד רביעי, הקמת מטה חירום מחובר לשטח, הניזון במידע בזמן אמת מזרועות הביטחון - צה"ל, המשטרה, שב"כ ומוסד - ומגיבים מיידית. כל אירוע נמצא במעקב, נבחן ומגבשים אסטרטגיות וטקטיקות תגובה. צעד חמישי, ייזום אירועים. הפעלת צוותי טלוויזיה מוכנים להקפצה, בדומה ליחידות עילית; העמדת מסוקים לרשותם בכדי ליצר חומר ראוי לשידור. הקמת מערך אנשי קשר בזירה התקשורתית הגלובלית, באמצעותם פונים לעורכים ולמפיקים בתוכניות חדשות ואקטואליה, ומנהלי פורטלים באינטרנט (Hassman, 2000).

מבצע 'חומת-מגן'. בין אוקטובר 2000 לאפריל 2002, נתפרסמו מאות כתבות בכלי התקשורת בארץ ובארצות חוץ על כשל ההסברה הישראלי, נערכו דיונים וימי עיון. הדיון בסכסוך הישראלי-פלסטינאי התמקד בשתי סוגיות. הראשונה - סוגיית הכיבוש והשליטה על עם אחר. השנייה - סוגיית המחבלים-מתאבדים. אחת מהבעיות המרכזיות הייתה שם התואר שנבחר להגדיר את אותם מחבלים בכלי התקשורת הזרים. מחבלים התוקפים ישראלים ומשתמשים בכלי ירייה כונו - Gunmen; בתרגום חופשי לעברית - רובאים. מחבלים התוקפים חיילי צה"ל כונו - Militia; בתרגום חופשי - אנשי צבא התנגדות. המקור למינוח הקליל הייתה זעקת המוסלמים, בעקבות הפיגוע במגדלי התאומים: "למה קוראים לכל המוסלמים טרוריסטים?". במסגרת ניסיון לשמור על כללי ה-Politically Correct, אימצו רשתות הטלוויזיה המובילות בעולם מינוחים חדשים לטרוריסטים פלסטינאים. מנהיגי מדינות ערב עשו מאמצים מרובים להעברת הדיון מסוגיית המחבלים-מתאבדים, לסוגיית הכיבוש והשליטה על עם אחר (במטרה להבין את המחבלים-מתאבדים).

בכדי להתמודד במתכונת מקיפה עם משבר ההסברה, היה צורך לשדרג בשלב ראשון את חשיבת שתי הזירות - הקרקעית והתקשורתית. המשמעות - הפנמת הרעיון שמלחמות מנהלים בשתי עולמות. הראשון - עולם החיים האמיתיים ה-Real World. השני - עולם החיים המדומים ה-Virtual World. ניצחון בעולם האמיתי וכשלון בעולם הווירטואלי מובילים לכישלון כולל במערכה. על מנת לנצח, חייבים לנצח בשתי העולמות. תיאורטית בעידן המודרני ניתן להיכשל בעולם האמיתי, לנצח בעולם הווירטואלי, ולסיכום לנצח במערכה כולה. בפועל מדינת ישראל ניצחה את הפלסטינאים בזירת העולם האמיתי, ואילו הפלסטינאים ניצחו את ישראל בזירת העולם הווירטואלי. התוצאה: העולם כולו היה נגד מדינת ישראל, והפעיל לחצים להפסקת המערכה בזירת החיים האמיתיים. את זה ניתן היה לשנות במידה והיו מתייחסים אל זירת הלוחמה הווירטואלית, כפי שהתייחסו אל זירת הלוחמה האמיתית, לפחות באותה דרגת חשיבות שייחסו לה הפלסטינאים.

הפתרון הנכון והמקצועי למצב היה שינוי בתפיסת ניהול משרד החוץ הישראלי. על המשרד היה לקחת על עצמו את ניהול המערכה בעולם המדומה (הזירה התקשורתית). לפתח מיומנויות, לגייס אנשי מקצוע, להתמחות ולפתח כלי עבודה מתאימים לעולם המודרני. המכשול המרכזי היה כי מהפך כזה לא יכול להתבצע בזמן קצר, אלא במסגרת תהליך ארוך טווח ומתמשך. בכלי התקשורת בארץ ובעולם פורסמו כתבות רבות, שהציעו מגוון פתרונות הסברתיים. הכשל ההסברתי הישראלי הפך לנושא דיון בכלי התקשורת העולמיים.

בסיכומו של דבר, הפתרון מצוי היה אך ורק בידיו של ראש הממשלה אריק שרון. ראש הממשלה הבין שמדינת ישראל כושלת בזירה התקשורתית, אך בחר לעשות מעט מידי. ערפאת לעומתו הוכיח יכולת ניהול והובלה מקצועיים של התקשורת העולמית בעורמה ובתובנה. בכדי להתמודד עם האתגר התקשורתי הבינלאומי, היה על ממשלת ישראל קודם כל לקבל החלטה עקרונית שלעולם המדומה יינתן אותו משקל, בדומה לעולם האמיתי, בזמן ובמשאבים. כל פעולה בעולם האמיתי הייתה צריכה להישקל מנקודת מבט הצופה בעולם המדומה. בשלב שני - ניהול ריכוזי. כמו שבצבא יש רמטכ"ל אחד ושר ביטחון אחד, כך גם בזירת הקרב בעולם המדומה. חייב להיות רמטכ"ל אחד המתאם והאחראי על כל הכוחות הפועלים בעולם המדומה (במשרד החוץ, משרד ראש הממשלה, משרד הביטחון, משרד ההסברה, לשכת העיתונות הממשלתית, ודובר צה"ל). מעליו שר אחד האחראי על המערכה התקשורתית, ושניהם כפופים ישירות לראש הממשלה ונתונים למרותו ולהנחיותיו. את שתי הזירות חייבים לנהל באמצעות ראש-חץ אחד. ראש הממשלה חייב לנהל בצמידות מוחלטת את המערכה בעולם האמיתי (המערכה הצבאית) ואת המערכה בעולם המדומה (המערכה המדינית והתקשורתית).

מעבר לכך, ברור כי לא ניתן לנהל מערכה תקשורתית ללא תקציב ראוי. הרבה מעבר ל-32 אנשי צוות ותקציב כולל בן $8 מיליון ($4 מיליון למשכורות, ו-$4 מיליון תקציב פעילות) שעמדו לרשות האגף לתקשורת ולהסברה במשרד החוץ (Hassman, 2002-4:1; 2004-7).

במערכה על ג'נין מדינת ישראל הוכיחה כישורים לקויים, ביכולת התמודדות מול הפלסטינאים בעולם המדומה. ימים בודדים אחר תחילת הקרבות בעולם האמיתי, פרשן חדשות ערוץ 2 אהוד יערי, הזהיר את הממשלה - "הקרב על ג'נין בעולם המדומה כבר החל". בעקבות הוואקום התקשורתי שיצר צה"ל (באמצעות איסור כניסת עיתונאים מקומיים וזרים למרחב ג'נין), הפלסטינאים הציבו עובדות בשטח באמצעות מסר פשוט: "בג'נין היה טבח". מול מסר כזה היה מאוד קשה להתמודד. יאסר ערפאת הציב את סאיב עריקאת בכלי התקשורת הגלובליים, וממשלת ישראל לא השכילה להציב דובר ראוי מולו (מידי יום עלה לשידור דובר אחר מטעם המדינה). באיחור לא רב אבחנה הממשלה את הכשל ההסברתי והחלה לפעול. שר החוץ שמעון פרס יצא לארה"ב להסביר; צה"ל פתח את ג'נין ונתן לעיתונאים להסתובב במחנה הפליטים ואימץ מסר נכון - "היה שם קרב קשה, לא היה טבח!". האו"ם שלח ועדת בדיקה לבחינת האירועים וצה''ל נאות לשתף פעולה.

כיצד נכון היה להתמודד עם משבר ג'נין? עקרון ראשון - מינוי דובר אחד מטעם הרשויות. עקרון שני - להיות ישרים; לומר את האמת ורק את האמת, ללא סיפורי כיסוי וטיוח, גם אם האמת קשה. עקרון שלישי - להודות לפני שמואשמים. עקרון רביעי - לספר מה קרה ומה הולכים לעשות. עקרון חמישי - לפרסם את העמדה בכל אמצעי התקשורת. עקרון שישי - לקחת את היוזמה לידיים ולשלוט במצב. בפועל - השתלטות על שלל הדוברים. גיבוש מסר אמין - "ברור שלא היה טבח, אבל כן היה הרס", ועל צה"ל להודות בנזקים שנגרמו, ולתאר בפרוטרוט מה קרה בקרב על ג'נין. השיטה - איסוף נתונים וקבלת החלטה מה מפרסמים. בחירת קצינים וחיילים (שאנגלית היא שפת אימם) שיתראיינו בכלי התקשורת ושיתנו עדויות שטח. העיקרון האסטרטגי - מסר דו-צדדי בכדי להגביר אמינות. השיטה - להודות בפרט שולי ולא להודות באישום המרכזי. להודות בהרס, להסביר את הסיבה להרס ולנתק את הקשר בין מראות ההרס לטבח. להסביר שהאוכלוסייה האזרחית פונתה ממחנה הפליטים בעת אחד עשר ימי הלחימה, ובשטח נשארו מחבלי התנזים, הג'יהאד האסלאמי והחמאס. לאחר מכן על מדינת ישראל היה להצהיר מה בכוונתה לעשות, ולעדכן את העולם כיצד תתמודד עם האסון ההומניטארי [תחת הקונספט שלא נאבקים בעם הפלסטינאי אלה בתשתיות הטרור] (Hassman, 2002-4:2).

במערכה על המוקטעה היעד התקשורתי המרכזי היה - דה-לגיטימציה של ערפאת בתקשורת העולמית. דוגמה ראויה ממנה ניתן ללמוד הייתה המלחמה באפגניסטן. ממשל הטליבאן חוסל לפני שנורתה ירייה אחת בשטח. עברו תהליך דה-לגיטימציה מקדימה באמצעות כלי התקשורת. האמריקאים שמו דגש במסריהם על פגיעת הטליבאן בזכויות אדם. התוצאה הייתה כי לוחמי החופש וזכויות האדם בעולם התקשו לצאת להגנתם. מי שהגן על הטליבאן התחבר לציר הרשע.

בניהול המערכה על המוקטעה בעולם הווירטואלי היה צורך לגבש אסטרטגיה תקשורתית. אסטרטגיה המשיבה על ארבע מרכיבים עיקריים. הראשון - המסר. השני - בחירת דובר. השלישי - בחירת צינורות הפרסום להעברת המסר. הרביעי - הגדרת קהל היעד. המסר: בתקופת ממשלת ברק, נפוצו שמועות שהוכן תיק על ערפאת. תיק עב כרס שתיאר את השחיתויות ברשות הפלסטינאית: העלמות כספי תמיכות ממשלות זרות וארגונים בינלאומיים לחשבונות הבנק הפרטיים של ערפאת; תשלומי שוחד לעובדי הרשות; תרומת ערפאת להתגברות הפשע בישראל (סחר בסמים, רכוש ומכוניות גנובים); פגיעה בזכויות אדם בשטחי הרשות; סוהה ערפאת שהתגוררה בפריז וערכה קניות על חשבון תושבי הרשות. הדובר: את המסרים לתקשורת הגלובלית מומלץ היה להעביר באמצעות גורם מטווח, מאחר וממשלת ישראל ומסריה לתקשורת העולמית נתפסו כלא אמינים - וודאי בכל הקשור ליאסר ערפאת. קהל היעד: קהל יעד ראשוני - אנשי תקשורת, המצויים במוקדי תקשורת עולמית. קהל יעד משני - חברי ארגוני זכויות אדם, ארגוני חולים, ארגונים פמיניסטים, ארגוני גייז, ארגוני סיוע עולמיים, רשויות או"ם, אנשי חוק ומשפט, אנשי דת נוצרים ומוסלמים ואמצעי תקשורת המשרתים קהלים אלו. קהל יעד סופי - קהל הצופים, המאזינים והקוראים של אמצעי התקשורת, המתעניינים בנעשה בזירה הבינלאומית, ויש להם מגע עם מקבלי ההחלטות במדינותיהם. צינורות הפרסום: צינור תקשורת מרכזי - האינטרנט (באמצעות אתרי חדשות, פורטלים); מהאינטרנט, המידע היה נגיש לאמצעי תקשורת חדשותיים מובילים בטלוויזיה, ברדיו ובעיתונות המודפסת. אמצעי הלוחמה המרכזי איננו פרסום - קניית זמני אויר ברשתות טלוויזיה, אלא באמצעות כלי יחסי-ציבור (Hassman, 2002-4:3).

השילוש הלא מקודש בין משטרים ערביים לבין ארגוני זכויות האדם. מאז ההחלטה ההיסטורית של האו"ם להכריז על הציונות כגזענות, מנהלות מדינות ערב מערכת הסברה בעולם לדה-לגיטימציה של מדינת ישראל. במהלך עשרים השנים האחרונות, הצליחו הערבים לחדור למעוזי האינטליגנציה, ההשכלה והתקשורת במדינות המערב (במיוחד במערב אירופה). האבסורד היה שהאינטליגנציה וארגוני זכויות האדם בארצות המערב מצאו שפה משותפת עם המשטרים הערבים. מדינות שבהן שולטים דיקטטורים, באמצעות צבאות ומשטרות חשאיות ומטילים את אימתם על האזרחים. מדינות וחברות שבהן למושג זכויות האדם אין כל משמעות, אין זכויות פרט, אין זכויות לנשים, אין זכויות לגייז. מדינות שאין בהן בחירות דמוקרטיות, למערכת הצדק והמשפט בהן אין כל משמעות, והם פועלות על פי אמות מידה שאינם מקובלים בעולם הנאור.

ארגוני זכויות האדם הם אותם גופים השולטים במוסדות האו"ם. הם הארגונים המובילים את הלך הרוחות בקמפוסים במדינות המערב. הם מובילים את האינטליגנציה, את התקשורת, את דעת הקהל ואת מעצבי המדיניות. בעולם המודרני הם מוגדרים כסקטור השלישי - סקטור הארגונים-הלא-ממשלתיים (Non-Governmental Organizations). הסקטור השלישי מצליח ללכד מאחוריו תנועות המונים, ונלחם על צדק חברתי  (Gandhi, 2002; King, 1992), כשהרעיונות מתחלפים. התקשורת הבינה את העצמה מאחורי ה-NGOs והתחברה אל מאבקיהם, לעיתים מתוך אמונה בצדקת דרכם.

במצב הנתון היעד התקשורתי של מדינת ישראל היה דה-לגיטימציה של המשטרים הערביים בעיני תנועת הצדק העולמית. חוסר ההתייחסות המקצועית של ממשלת ישראל במשך שנים אל עולם התקשורת, עולם האקדמיה, ואל ארגוני זכויות האדם הביאו לתוצאה (Hassman 2002-7:10).

מבצע שאחדה. המבצע בעזה לחיסול בכיר החמאס סלאח שאחדה היה פיאסקו מדיני-תקשורתי. לא צה"ל, לא משרד ראש הממשלה ולא משרד החוץ נערכו תקשורתית להפצצה בעזה. כשיוצאים למבצע בעולם האמיתי חייבים להיערך מיידית לפעילות בעולם הווירטואלי. לא יתכן שצה"ל מתכנן מבצע בעל משמעות כזאת, בלי לקחת בחשבון תסריט של טעות. כל מבצע יכול להסתיים באחת משלוש האופציות - הצלחה, טעות או כלום. כל תסריט בעולם האמיתי חייב להיות מלווה בתוכנית פעולה תקשורתית, וחייבים להיות ערוכים לכל מצב. מניתוח האירועים צה"ל לא תכנן פעילות תקשורתית שהייתה אמורה ללוות את הפעולה האווירית. בשעה שחיל האוויר מתכנן הפצצה, על ראש אגף מבצעים בצה"ל להנחות את דובר צה"ל להיערך בהתאם.

מה שנכון היה לעשות - יום בעקבות מועד ההפצצה על דובר צה"ל היה לזמן מסיבת עיתונאים (תקשורת מקומית ותקשורת זרה) ב-08:00, להצגה מתוכננת היטב. דיווח מקצועי על ההפצה - קצין מבצעים - יעדי המבצע, קצין מודיעין - הרקע למבצע, קצין חיל אויר - מתכונת המבצע. לתת תחושה לתקשורת שהכל שקוף ואין סודות. בצד כל מתקפה קרקעית יש להנחית מתקפה תקשורתית, אם לא לפני המבצע וכך עדיף, אז לפחות בתום המבצע. לקח לממשלה יותר מ-24 שעות להבין שהמדינה מצויה במשבר בעולם הווירטואלי, ולעשות תפנית בדוברות. למרות זאת, לצה''ל לקח יותר מידי זמן לערוך את התחקיר, לא הסביר כיצד הטעות התרחשה ומה בכוונתו היה לעשות למנוע את הישנותה  (Hassman, 2002-8:1).

חיסול ווירטואלי של תנועת החמאס. מדינת ישראל הצליחה בהשחרת פני הרשות הפלסטינאית ויאסר ערפאת בעולם. עם זאת ממשלת ישראל נמנעה לצאת במתקפה תקשורתית כוללת כנגד תנועת החמאס, אויב הרבה יותר מסוכן. השיטה - שכל צרכני החדשות והאקטואליה בעולם, יקשרו את החמאס ישירות עם אל-קעידה וציר הרשע. על המוסד, שב"כ ואמ"ן היה לספק למערך ההסברה הישראלי כל מידע אפשרי על החמאס. מידע מקיף על כל פעולות הארגון - סקירת פעולות חבלה ורצח. סקירת פעילות הסתה - פרסומים, בתי-ספר, קייטנות לילדים. פעילות כלכלית - מקורות כספיים (תורמים, צינורות להעברת כספים, שחיתויות). רקע מקיף על פעילי הארגון - נתונים, ניתוחים פסיכולוגים, עבר פלילי. תפיסות עולם של הארגון - יחס לנשים, טיפול במשתפי פעולה, חיסול ישראל, פגיעה בארה"ב ובמדינות המערב.

שלב ראשון במתקפה - חיסול תקשורתי של מנהיגי ודוברי החמאס. פרסומם והדבקת רקורד הרציחות והשחיתויות לכל אחד ואחד. פרסום רשימת מבוקשים בכל העולם, כפי שנהגו האמריקאים עם אנשי אל-קעידה. שלב שני במתקפה - יידוע העולם באידיאולוגיית הארגון. בתקשורת העולמית הארגון מוכר כארגון חופש, ולוחמיו לוחמי חופש. היעד שינוי התפיסה. עליהם להיות מסווגים בפי כל כארגון טרור. השיטה - הפצת העקרונות המנחים את תפיסת עולם הארגון. שלוש, ארבע נקודות לכל היותר: כיצד רואים את האסלאם, מה חושבים על התרבות המערבית, מה צריך לעשות עם מדינת ישראל והישראלים, ומה צריך לעשות עם האירופאים והאמריקאים. נקודות אלו היו צריכות להיות מתורגמות לכתבות תקשורתיות ולמנטרות. שלב שלישי במתקפה - סקירת רקורד פעילות הארגון: סיכום כל פעולות הרצח - מספר נרצחים, כמה ילדים; שיטות הרצח - מחבלים מתאבדים, רצח בדם קר בבתים; שחיתויות כלכליות - מי מממן אותם, צינורות להעברת כספים; מערכת חינוך והסתה - מה מלמדים, מה אומרים, כיצד מחנכים ילדים, מה מפיצים באינטרנט, באמצעי התקשורת הערבים ובכרוזים. היעד התקשורתי - הפיכת החמאס לכוכב תקשורת עולמי. לגורם מרכזי בציר הרשע בצד הפלסטינאי, לאויב העולם החופשי. ואת זאת מומלץ היה להתחיל לפני שיצאו במתקפה לחיסולו הפיזי של הארגון (Hassman, 2002-8:2).

הקמת גדר הביטחון בשטחי הגדה המערבית, עוררה סערה קשה בעולם. מחד, גורסת ממשלת ישראל, כי רק 8% משטחי הגדה המערבית יהיו בצד הישראלי של הגדר; מטרת הגדר למנוע חדירת מחבלים ואין מדובר בגבולות קבע (יצירת חיץ פיזי בכדי להתמודד ברמה הראשונית עם האיום הדמוגראפי על זהותה היהודית של מדינת ישראל) - למרות הצהרות עדכניות כי אכן מדובר בגבול קבע ; וכי הכפריים הפלסטינאים הממוקמים באזור התפר ייהנו מחופש תנועה באמצעות מערכת היתרים חדשה. כנגד מתנגדי הגדר - המכנים אותה 'גדר האפרטהייד' - גורסים, כי היא מאפשרת למדינת ישראל להשתלט על בין 44% ל-47% משטחי הגדה (בהם חיים כ-240,000 מתנחלים בקרב 2.5 מיליון פלסטינאים), ובמקביל למנוע היווצרותה של ישות פלסטינאית הנהנית מרציפות טריטוריאלית. לכפריים באזור התפר, לא מוענקות זכויות גישה לאדמותיהם הממוקמות בצידו השני של הגדר, ותנועת האוכלוסייה הפלסטינאית הוגבלה קשות באזורים בהם הוקמה הגדר (Moran, 2005). מעבר לכל אלו הוכרזה על ידי בית המשפט הבינלאומי בהאג כבלתי חוקית, זכתה לגינויים חריפים מצד מומחי או"ם, וממשלת ישראל נדרשה להסירה, תוך תשלום פיצויים לפלסטינאים שזכויותיהם נפגעו.

בימים הראשונים למלחמת לבנון השנייה זכתה ישראל לתמיכה במהלכיה מצד הקהילייה הבינלאומית (כולל מנהיגי מדינות ערביות - מצרים, ירדן וערב הסעודית). לא הופעל עליה לחץ ישיר לעצירת המתקפה נגד החיזבאללה, שרי החוץ של ה-G8 והאיחוד האירופאי האשימו את החיזבאללה בהצתת המשבר (תוך הפניית אצבע מאשימה אל עבר סוריה ואיראן). תוצאות של עבודת דיפלומטיה ומתקפת דיפלומטיה ציבורית מוצלחים . אך עם חלוף הימים וחשיפת תמונות ההרס והנפגעים הקשות מלבנון, החשש ממלחמה מתמשכת והפגיעה בכלכלת האזור (כולל עליה אפשרית במחירי הנפט), מגמת התמיכה הבינלאומית - חוץ מאשר בארה"ב - התהפכה, החיזבאללה ונסראללה הפכו לכוכבי-על, יצאה קריאה מהעולם להפסקה מיידית בלחימה, והתעורר שוב הויכוח הלוקאלי על משבר הסברה חדש [בחלקו נבע מדיווחים מוטעים בתקשורת העולמית] (Gissin, 2006). בצד ההצלחה התקשורתית בארה"ב, האירופאים הביעו זעם וביקורת קשים כלפי ישראל, נטו לא להצדיק את תגובתה, האשימו אותה בביצוע פשעי מלחמה, לעגו לצה"ל על חוסר יכולתו להתמודד מול לוחמי החיזבאללה, אך עם זאת הטילו את האחריות להתפרצות האלימות על שני הצדדים.  


מרדכי א., שפר ג., כידון מ., רבינא ט., הסמן ר. (1996), 'דרוש מנהל שיווק לצה"ל', איגוד המפרסמים, כנס מדיה 97', דן פנורמה, תל-אביב, 16 לדצמבר, 1996.
כינוס עם שר הביטחון יצחק מרדכי, אלוף גדעון שפר - ראש אכ"א/צה"ל, מודי כידון - מנכ"ל גיתם/BBDO, טל רבינא - מנכ"ל תקשורת משולבת, רמי הסמן.

הסמן ר. (1996), 'דרוש אלוף פיקוד התקשורת', אותות, גיליון מס' 195, עמ' 20, ספטמבר 1996

הסמן ר. (2000), 'המחדל 2 - ב-73' שכחו לשמן את הטנקים, ב-2000 מסתירים את ה-Frame', אותות, עמ' 6-8, נובמבר 2000

הסמן ר. (2002), '150 מיליון דולר להסברה עכשיו', גלובס, 1 ליולי, 2002, < http://www.idc.ac.il/publications/files/206.pdf>

הסמן ר. (2002), ,'צבא תקשורת לישראל - פרק ב': המערכה על ג'נין', גלובס, 24 לאפריל, 2002

הסמן ר. (2002), 'צבא התקשורת לישראל - חלק ג': המערכה על המוקעטה', גלובס, 28 לאפריל, 2002, >http://www.idc.ac.il/publications/files/205.pdf>

Gandhi M. (2002), 'The Essential Gandhi', Vintage Spiritual Classics, 2002, ISBN 1-4000-3050-1

King Jr, M.L. (1992), 'I have a Dream', HarperSanFrancisco, 1992, ISBN 0-06-250552-1

הסמן ר. (2002), 'היעד הבא: דה-לגיטימציה של מדינות ערב', גלובס, 26 ליולי, 2002,> http://www.idc.ac.il/publications/files/207.pdf>

הסמן ר. (2002), '24 שעות של טמטום', גלובס, 13 לאוגוסט, 2002, < http://www.idc.ac.il/publications/files/209.pdf>

הסמן ר. (2002), 'כך נחסל את החמאס בזירה התקשורתית', גלובס, 18 לאוגוסט, 2002, < http://www.idc.ac.il/publications/files/208.pdf>

Gissin R. (2006), 'The critical importance of Israeli public diplomacy in the war against the Iran-Hizbullah axis of terror', Jerusalem center for public affairs, vol. 6, no. 9, 23rd August, 2006